<h1>ספר האסופות סימן ס"ט</h1>
<h2>דף יד.</h2>
מעשה שהיו מהבהבין שפה של פרה, גרון בלע"ז, אצל קדירה של בשר ונפלה לקדירה והיא לא נמלחה ולא יצאת מידי דמה, והתירו הקדירה ואסרו השפה וטעמו שדם האיברים שלא פירש מותר כדפסק רב אחאי גאון דבשר שלא נמלח, שרי למיכל מיניה באומצא פי' חי אם כן שפה זו מתי אוסרת הקדירה, כשתפלוט דמה לחוץ הדר הוה ליה הדם לגבי בשר שבקדירה מין בשאינו מינו ובטל בששים, ואפילו השפה כשרה, שפלטה הדם הוא היתר, ומהני לבטל הדם, שהבשר אינו אסור אלא הדם שבו, ובעודו בבשר אינו אסור אלא לכשיצא, ואז בטל ויש לנו למנות כאלו כל אותה שפה דם גמור, ולפי זה משערינן בששים, דאי במאי דנפק מיניה, מנא ידעינן, וכיוצא בו אם חתיכת בשר שלא נמלח נפל לקדירה שמותר בס', ולא הוי מין במינו, וכל שכן לדברי המתירין מין במינו בס' דמותר, ותו יש לתת טעם להתיר שאינו מינו השפה, דבתר שמא אזלינן, כדאי' גבי נדרים [נ"ד ע"ב] הנודר מן הבשר מותר בראש וברגלים וכו'. אבל רבי' אב"ן אוסר גבי חתיכה שלא נמלחה שנפלה לקדירה וטעמו דילמא לא סליק לה דיקולא דמיא לחתיכה לכל צד, ונכנס הדם לחתיכה שאצלה ואוסר אותה, והוה ליה כלא ניער וכסה. ואין נ"ל דהדבר נראה לעינים שהמים נכנסין בין חתיכה לחתיכה, ודוקא בחטין אמרי' הכי, גבי חמץ בפסח מפני שיש להן סדק, ויושבת בתוך הסדק הוא הציריא ואין הקלוח של מים נכנס בה ומתחמץ, ודוקא חוזק הקלוח המעכבו מלחמץ אינו נכנס ביניהן, אבל המים נכנסין ביניהן, תדע שהרי מחמת המים שביניהן חששו לחימוץ, דא"ר [פסחים ל"ט ע"ב] לא ניחלוט אינש תרתי חיטי בהדי הדדי, דילמא אזלא חדא ויתבא בציריא דחברתה, ולא סלק לה דיקולא דמיא ואתיא לידי חמיעא, פי' ציריא ביקוע שבהן, דיקולא בלטורא בלע"ז, אבל גבי שאר איסורין כיון שהמים נכנסין ביניהן מותר, ולא שאני כדאי לחלוק עליו, אך אשר עם לבבי כתבתי, אבי העזרי.
<h2>דף ק.</h2>
מעשה שהיו מהבהבין שפה של פרה, גרון בלע"ז, אצל קדירה של בשר ונפלה לקדירה והיא לא נמלחה ולא יצאת מידי דמה, והתירו הקדירה ואסרו השפה וטעמו שדם האיברים שלא פירש מותר כדפסק רב אחאי גאון דבשר שלא נמלח, שרי למיכל מיניה באומצא פי' חי אם כן שפה זו מתי אוסרת הקדירה, כשתפלוט דמה לחוץ הדר הוה ליה הדם לגבי בשר שבקדירה מין בשאינו מינו ובטל בששים, ואפילו השפה כשרה, שפלטה הדם הוא היתר, ומהני לבטל הדם, שהבשר אינו אסור אלא הדם שבו, ובעודו בבשר אינו אסור אלא לכשיצא, ואז בטל ויש לנו למנות כאלו כל אותה שפה דם גמור, ולפי זה משערינן בששים, דאי במאי דנפק מיניה, מנא ידעינן, וכיוצא בו אם חתיכת בשר שלא נמלח נפל לקדירה שמותר בס', ולא הוי מין במינו, וכל שכן לדברי המתירין מין במינו בס' דמותר, ותו יש לתת טעם להתיר שאינו מינו השפה, דבתר שמא אזלינן, כדאי' גבי נדרים [נ"ד ע"ב] הנודר מן הבשר מותר בראש וברגלים וכו'. אבל רבי' אב"ן אוסר גבי חתיכה שלא נמלחה שנפלה לקדירה וטעמו דילמא לא סליק לה דיקולא דמיא לחתיכה לכל צד, ונכנס הדם לחתיכה שאצלה ואוסר אותה, והוה ליה כלא ניער וכסה. ואין נ"ל דהדבר נראה לעינים שהמים נכנסין בין חתיכה לחתיכה, ודוקא בחטין אמרי' הכי, גבי חמץ בפסח מפני שיש להן סדק, ויושבת בתוך הסדק הוא הציריא ואין הקלוח של מים נכנס בה ומתחמץ, ודוקא חוזק הקלוח המעכבו מלחמץ אינו נכנס ביניהן, אבל המים נכנסין ביניהן, תדע שהרי מחמת המים שביניהן חששו לחימוץ, דא"ר [פסחים ל"ט ע"ב] לא ניחלוט אינש תרתי חיטי בהדי הדדי, דילמא אזלא חדא ויתבא בציריא דחברתה, ולא סלק לה דיקולא דמיא ואתיא לידי חמיעא, פי' ציריא ביקוע שבהן, דיקולא בלטורא בלע"ז, אבל גבי שאר איסורין כיון שהמים נכנסין ביניהן מותר, ולא שאני כדאי לחלוק עליו, אך אשר עם לבבי כתבתי, אבי העזרי.
<h2>דף קח:</h2>
מעשה שהיו מהבהבין שפה של פרה, גרון בלע"ז, אצל קדירה של בשר ונפלה לקדירה והיא לא נמלחה ולא יצאת מידי דמה, והתירו הקדירה ואסרו השפה וטעמו שדם האיברים שלא פירש מותר כדפסק רב אחאי גאון דבשר שלא נמלח, שרי למיכל מיניה באומצא פי' חי אם כן שפה זו מתי אוסרת הקדירה, כשתפלוט דמה לחוץ הדר הוה ליה הדם לגבי בשר שבקדירה מין בשאינו מינו ובטל בששים, ואפילו השפה כשרה, שפלטה הדם הוא היתר, ומהני לבטל הדם, שהבשר אינו אסור אלא הדם שבו, ובעודו בבשר אינו אסור אלא לכשיצא, ואז בטל ויש לנו למנות כאלו כל אותה שפה דם גמור, ולפי זה משערינן בששים, דאי במאי דנפק מיניה, מנא ידעינן, וכיוצא בו אם חתיכת בשר שלא נמלח נפל לקדירה שמותר בס', ולא הוי מין במינו, וכל שכן לדברי המתירין מין במינו בס' דמותר, ותו יש לתת טעם להתיר שאינו מינו השפה, דבתר שמא אזלינן, כדאי' גבי נדרים [נ"ד ע"ב] הנודר מן הבשר מותר בראש וברגלים וכו'. אבל רבי' אב"ן אוסר גבי חתיכה שלא נמלחה שנפלה לקדירה וטעמו דילמא לא סליק לה דיקולא דמיא לחתיכה לכל צד, ונכנס הדם לחתיכה שאצלה ואוסר אותה, והוה ליה כלא ניער וכסה. ואין נ"ל דהדבר נראה לעינים שהמים נכנסין בין חתיכה לחתיכה, ודוקא בחטין אמרי' הכי, גבי חמץ בפסח מפני שיש להן סדק, ויושבת בתוך הסדק הוא הציריא ואין הקלוח של מים נכנס בה ומתחמץ, ודוקא חוזק הקלוח המעכבו מלחמץ אינו נכנס ביניהן, אבל המים נכנסין ביניהן, תדע שהרי מחמת המים שביניהן חששו לחימוץ, דא"ר [פסחים ל"ט ע"ב] לא ניחלוט אינש תרתי חיטי בהדי הדדי, דילמא אזלא חדא ויתבא בציריא דחברתה, ולא סלק לה דיקולא דמיא ואתיא לידי חמיעא, פי' ציריא ביקוע שבהן, דיקולא בלטורא בלע"ז, אבל גבי שאר איסורין כיון שהמים נכנסין ביניהן מותר, ולא שאני כדאי לחלוק עליו, אך אשר עם לבבי כתבתי, אבי העזרי.
<h2>דף קיג.</h2>
מעשה שהיו מהבהבין שפה של פרה, גרון בלע"ז, אצל קדירה של בשר ונפלה לקדירה והיא לא נמלחה ולא יצאת מידי דמה, והתירו הקדירה ואסרו השפה וטעמו שדם האיברים שלא פירש מותר כדפסק רב אחאי גאון דבשר שלא נמלח, שרי למיכל מיניה באומצא פי' חי אם כן שפה זו מתי אוסרת הקדירה, כשתפלוט דמה לחוץ הדר הוה ליה הדם לגבי בשר שבקדירה מין בשאינו מינו ובטל בששים, ואפילו השפה כשרה, שפלטה הדם הוא היתר, ומהני לבטל הדם, שהבשר אינו אסור אלא הדם שבו, ובעודו בבשר אינו אסור אלא לכשיצא, ואז בטל ויש לנו למנות כאלו כל אותה שפה דם גמור, ולפי זה משערינן בששים, דאי במאי דנפק מיניה, מנא ידעינן, וכיוצא בו אם חתיכת בשר שלא נמלח נפל לקדירה שמותר בס', ולא הוי מין במינו, וכל שכן לדברי המתירין מין במינו בס' דמותר, ותו יש לתת טעם להתיר שאינו מינו השפה, דבתר שמא אזלינן, כדאי' גבי נדרים [נ"ד ע"ב] הנודר מן הבשר מותר בראש וברגלים וכו'. אבל רבי' אב"ן אוסר גבי חתיכה שלא נמלחה שנפלה לקדירה וטעמו דילמא לא סליק לה דיקולא דמיא לחתיכה לכל צד, ונכנס הדם לחתיכה שאצלה ואוסר אותה, והוה ליה כלא ניער וכסה. ואין נ"ל דהדבר נראה לעינים שהמים נכנסין בין חתיכה לחתיכה, ודוקא בחטין אמרי' הכי, גבי חמץ בפסח מפני שיש להן סדק, ויושבת בתוך הסדק הוא הציריא ואין הקלוח של מים נכנס בה ומתחמץ, ודוקא חוזק הקלוח המעכבו מלחמץ אינו נכנס ביניהן, אבל המים נכנסין ביניהן, תדע שהרי מחמת המים שביניהן חששו לחימוץ, דא"ר [פסחים ל"ט ע"ב] לא ניחלוט אינש תרתי חיטי בהדי הדדי, דילמא אזלא חדא ויתבא בציריא דחברתה, ולא סלק לה דיקולא דמיא ואתיא לידי חמיעא, פי' ציריא ביקוע שבהן, דיקולא בלטורא בלע"ז, אבל גבי שאר איסורין כיון שהמים נכנסין ביניהן מותר, ולא שאני כדאי לחלוק עליו, אך אשר עם לבבי כתבתי, אבי העזרי.
